החלטה בתיק סע"ש 56477-07-12

1.         בפני בקשת המבקשת למתן צו לתפיסת רכב שבבעלותה המצוי בחזקת המשיבה 1, צו למינוי ב"כ המבקשת ככונס נכסים לצורך ביצוע הצו, ובנוסף או לחלופין שאורה על מאסרה של המשיבה 1 או שאשית עליה קנסות וזאת בהתאם לפקודת בזיון בית משפט.

בבסיס הבקשה עומדת טענת המבקשת כי המשיבה 1 מפרה החלטה שניתנה בתיק זה ביום 10.9.12, לפיה היא נדרשה להחזיר את הרכב שבמחלוקת לידי המבקשת, וזאת עד ליום 14.9.12. בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי ביום 19.9.12.

2.         דין הבקשה להידחות, באשר לצורך אכיפת ההחלטה בדבר תפיסת הרכב על המבקשת לנקוט בהליכי הוצאה לפועל (ראו לעניין זה הוראות סעיף 61 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967). על פי ההלכה הפסוקה, אין מקום שבית דין זה ידון בבקשות שהוגשו לו על פי פקודת בזיון בתי המשפט, כשקיימת דרך אחרת לביצוע הצו השיפוטי שניתן במסגרת פסק דין או החלטה (ראו: עע 561/06 (ארצי) גיטנר נ' זאק (18.6.06) והאסמכתאות הנזכרות שם)).

3.         אציין שלא נעלמה מעיני טענת המבקשת, כי מנועה מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל לאכיפת ההחלטה. לטענתה, על פי החלטה מיום 30.11.12 שניתנה בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית הדין הארצי (בתיק ע"ע 35393-09-12, כב' השופט אילן איטח), מסירת הרכב לידיה הותנתה בתנאי, שהוא  הפקדת התחייבות מצידה להשיב למשיבה 1 את הרכב שבמחלוקת או רכב חלופי תחתיו, היה ויתקבל הערעור שהוגש על ידה על ההחלטה המקורית. לטענת המבקשת, נקיטה בהליכי הוצאה לפועל על ידה תאיין את ההסדר הדיוני שנקבע בהחלטת בית הדין הארצי מיום 30.11.12. עוד היא מדגישה שבעל דין אינו יכול לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בסיטואציה שבה הצו השיפוטי מותנה בקיומו של מאורע זה או אחר במסגרת ההתדיינות התלויה ועומדת.

            איני סבור שיש צורך שאכריע בטענתה זו של המבקשת, מהטעם הפשוט שביום 19.12.12 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית הדין הארצי. באותה החלטה נקבע כי על המשיבה 1 להפקיד ערובה בסך 30,000 ש"ח בתוך 21 יום, וזאת כתנאי להמשך תחולת ההחלטה מיום 30.11.12. המשיבה 1 לא הפקידה את הערובה בהתאם להחלטה זו, ועל כן, כפי שנקבע מפורשות בסעיף 3 להחלטה מיום 19.12.12, בוטלה ההחלטה מיום 30.11.12. אשר על כן, הוסרה המניעה היחידה עליה הצביעה קרדן  לנקיטת הליכי הוצאה לפועל לתפיסת הרכב שבמחלוקת.

4.         בשולי החלטתי אעיר, כי לא נעלמה מעיני גם העובדה שלתיק בית דין זה הוגשה ביום 13.1.13 הודעה מטעם המשיבה 2 לפיה ניתן בעניינה צו להקפאת הליכים, ובקשת המשיבה 1 לפיה אמנע מקבלת החלטה בבקשה זו לאור צו זה. להבנתי, אין בסיס לבקשת המשיבה 1, שכן המחלוקת במסגרת בקשה זו, שהוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, הינה אך בינה לבין המבקשת, והיא אינה נוגעת בדרך כלשהי למשיבה 2, שהיא הנתבעת בתיק העיקרי התלוי ועומד בפני בית דין זה.

            באשר לבקשת המשיבה 1 כי אמנע מקבלת החלטות כי אמנע מקבלת החלטות נוספות בתיק זה (לרבות החלטה זו) לנוכח העובדה שתלוי ועומד בפני נשיאת בית הדין הארצי על החלטתי שלא לפסול את עצמי בתיק זה, אפנה לסעיף 1 להחלטתי מיום 8.1.13, המדבר בעד עצמו.

5.         סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, ( 11 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: